למה אני מתנגד להצעת החוק של איה כורם? – חלק א: מבוא

ביום ראשון הקרוב, 8 במאי 2014, אמורה לעלות הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד2014 לדיון בוועדת השרים לחקיקה של הכנסת. הצעת החוק שנוסחה ביוזמת איה כורם (בעקבות כישלון התביעה האישית שלה כנגד 'עננה' ויניב דוידסון) וע"י אחד מעורכי הדין שייצג אותה בתביעה, זוכה לרוח גבית לא מבוטלת גם במדיה (עם ראיונות ואייטמים אוהדים בוואלה!כלכליסטדה מארקר ועוד) וגם בקרב מוזיקאים (אלה שניצבים בחזית הם מוזיקאים מוכרים ומבוססים), מה שמוביל – יחד עם הנוסח המניפולטיבי של הצעת החוק – לפופולריות לא מבוטלת בקרב חברי הכנסת (כך, לפחות, הרושם שמתקבל אצלי).

אלא שלמרות הפופולריות שבתמיכה פומבית בהצעה והמצג כאילו היא באה לשרת את זכויות המוזיקאים ולתמוך בהם, עיון בהצעת החוק של איה כורם מעלה שפוטנציאל הנזק שלה למוזיקאים העצמאיים (ולטעמי, לשוק המוזיקה בכלל) עולה לאין שיעור על התועלת הגלומה בו.

למעלה מכך, נדמה שכדי לקדם את הפופולריות של הצעת החוק היא מנוסחת באופן מניפולטיבי שנותן מצג שווא, מטשטש נתוני שוק ומציג נתוני שוק שאינם נכונים. כיון שכך, נראה שהתמיכה התקשורתית והפוליטית בהצעה, באה יותר כמהלך פופוליסטי מאשר כמהלך שבא מתוך הכרות עם השוק וכוונה אמתית לתקן את הכשלים שבו.

הצעת החוק גם (ואני מודה שזו נקודה שמכעיסה אותי במיוחד) מציגה את האמן כמסכן במקרה הטוב וכחסר ישע ויכולת תפקודית במקרה הנפוץ, זאת לעומת רוע ואכזריות שניצבים מולו בצד של חברות התקליטים. כך, במקום דיון ענייני, הצעת החוק מכוונת למקום, רגשני וצדקני, שלא מתמודד באופן אמיתי עם מצב השוק וצרכיו.

בנוסף – נדמה שזו הצעה שבאה להילחם את מלחמות העבר במקום להתמודד עם שוק המוזיקה הנוכחי (זה מקרי שכל האמנים שמופיעים בסרטונים בדף הבית של היוזמה חתמו על החוזים הראשונים שלהם לפני עשרים שנה ומעלה?).

אז מה הסיפור שלי? למה לקום ולהתנגד עכשיו ליוזמה הזו?

בפשטות:

  1. אני חושב שהתערבות של המדינה בחיי הפרט היא דבר קיצוני שצריך לשמור אותו למקרים קיצוניים.
  2. מצב השוק היום אינו קיצוני. הצעת החוק מתמודדת עם נוהג שמצוי במיעוט בלבד בשוק המוזיקה ופעולתם של מעטים אינה מצריכה חוק, אלא הכרות של המוזיקאים עם החלופות הזמינות.
  3. בדור שבו המוזיקאי חייב לדעת איך לפעול באופן עצמאי ולהכיר את השוק שבו הוא פועל – אני חושב שהחוק, אם יעבור, יפגע במוזיקאים יותר מאשר יסייע להם (הרי הוא לא מתמודד עם העבר). עידוד של האמן הצעיר לאקטיביות בהקשרים של ידע והתמצאות בשוק, הוא האתגר המרכזי העומד בפני אמנים כיום, לדעתי. הצעת החוק הנוכחית מעבירה את האחריות לגורם שלישי וזו טעות חמורה בעיניי.
  4. החוק, כפי שהוא מנוסח, מציג תמונת שווא של שוק המוזיקה – תמונה הנובעת (לתחושתי) או מחוסר הכרות מעמיקה עם השוק (אין לי ספק שזה המצב בצד של המחוקק, אבל נראה לי שזה לא המצב בצד היוזם) או משקר (ואני לא חושד במנסחים שזו דרך פעולתם), או ממניפולציה שהרחיקה לכת יותר מדי.

ככל שירדתי לעומק הדברים, התחדדה בי ההתנגדות לחוק והחלטתי לפרסם דעה פומבית שמתנגדת לו. מההדים שאני קורא ושומע סביבי בזמן האחרון, אני מניח שזו לא דעה פופולרית, אבל אני חושב שכדאי לכל הפחות לדון בה לפני שמגבשים דעה נחרצת ולפני שהחוק עובר לדיון (טכני או לא) בוועדת השרים.

מעבר לנימוקים שמפרטים את ההתנגדות שלי להצעת החוק, אני משתדל להפנות גם למעט נתונים רלוונטיים על שוק המוזיקה ולהציג חלופות למוזיקאי שרוצה להוציא את היצירה שלו לאור – בין אם יבחר לפעול באופן עצמאי ובין אם ירצה לחבור לאחת מחברות התקליטים הגדולות.

כדי להסיר ספקות, כל מה שנאמר כאן הוא על דעתי בלבד. לא דנתי, התייעצתי או שאלתי אף אחד בעניין, אין לי רצון או כוונה לייצג אף אדם או גורם מסחרי אחר ובמקום שבו אני שוגה, אנא הצביעו על כך (רצוי בצורה מנומקת).

למרות שאני משתמש, לעתים, במלים חדות או בוטות, אין לי כל כוונה לפגוע – אלא רק לנסות ולהעביר את המסר בצורה ברורה.

אני לא מכיר את איה כורם באופן אישי, יצא לנו לשוחח פעם אחת בטלפון בעניין של רישיון לשיווק גרסה עברית לשיר זר ובעקבותיה גם היתה תכתובת דוא"ל קצרה. ההתרשמות שלי היא שמדובר באדם טוב עד מקסים (וחברים/מכרים משותפים שלנו רק מחזקים את ההשערה שלי) ואני בטוח שהיא פועלת בכוונה טובה. רק שהפער בין כוונה טובה לבין המעשה הנכון רחוק כמרחק הצעת החוק לצרכי שוק המוזיקה וצרכי המוזיקאים הפועלים בו.

ועוד נקודה אחרונה לפני שנרד לתוכן הדברים – אין לי אינטרס אישי/עסקי בהפלת הצעת החוק. אמת, אני מנהל עסק עצמאי בשוק המוזיקה בישראל (קמע-קבוצת מוזיקה עצמאית). אלא שרוב הפעילות העסקית שלי נוגעת לייצוג בישראל של חברות מוזיקה ואמנים מחו"ל, ובמקרה של עבודה עם אמנים ישראליים – הסכמים ארוכי טווח, רבי-אלבומים או הסכמים שמקנים לצד של חברת התקליטים זכויות ביצירה, בביצוע או בהקלטה – עומדים בסתירה מוחלטת לאופן שבו אני פועל. כך שעל פניו (ושוב, מי שחושב אחרת מוזמן להצביע על כך), הצעת החוק, אם תעבור, לא תפגע בי ברמה האישית. כשל השוק שהיא תוביל אליו והנזק שהיא עשויה לגרום למוזיקאים העצמאיים, מצריכים הצבה של תמרור אזהרה.

בכל מקרה, השתדלתי לשזור בתוך הדברים שלי שלל קישורים לסרטונים, ראיונות וטענות של מקדמי החוק, כל מי שקורא מוזמן לרדת בעצמו לתוך הדברים ולשקול אותם.

ומילה אחרונה בחלק הזה למחוקקים: אם אתם באמת רוצים לסייע למוזיקאים בישראל, אם המטרה שלכם היא לא פופוליזם מנותק מהמציאות ורצון לאהדה בקרב עיתונות ומוזיקאים, אם אתם רוצים לאפשר למוזיקאים יותר חופש ואם דחוף לכם לעשות את כל זה בחקיקה – נסו לשקול חוק תקציבי, שיהיה דומה יותר לחוק הקולנוע, ויקבע תקציב שנתי לתמיכה בהפקת אלבומים מקוריים. אין כמו מקור מימון חלופי כדי לייצר חופש יצירה ומו"מ מתוך עמדת כוח לצד של היוצרים והמבצעים.

 

 

להמשך קריאה:

חלק ב: תוכן הצעת החוק
חלק ג: טענות שעולות במרחב התקשורתי והחברתי
חלק ד': חלופות לאמנים (ולמחוקק)

 

4 מחשבות על “למה אני מתנגד להצעת החוק של איה כורם? – חלק א: מבוא

  1. פינגבק: ג'נסיס מתאחדת, שמיר זה לא רק ר"מ, ג'ון מויאל עושה לכולם בית ספר וניקואלס ז'אר כותב פסקול. אה, ועוד. מלא. - רשם קול 37 - רשם קול - הבלוג של א
  2. שי, תודה על המלים היפות.
    אני לא מסכים עם האמירה שלך לגבי גיל (ולחלוטין מקבל הגבלה בחוק של גיל חתימה על חוזים מחייבים – עם אופציה לגילאים שונים בהקשרים שונים).
    לפני קורס בעולם החופשי, חשוב להכיר את התחום הספציפי של זכויות יוצרים, קנין רוחני ושוק המוזיקה – אני חושב שזו אמירה פרטית חשובה, לפני אמירות עקרוניות בדבר השוק החופשי.

  3. פוסט מעולה, כל אחד צריך לדעת על מה הוא חותם בלי קשר למין, דת או גיל.
    עצם העובדה שאיה כורם (ועוד אמנים אחרים) מחליטים להיות יהירים ולחתום על חוזה דוקרני מבלי להבין מה כתוב זו הבעיה שלהם.
    אם כבר, איה כורם ושאר הירקות צריכים ללכת לקורס עסקים בעולם החופשי בשביל לדעת איך להתמודד עם What ever will be.

  4. כל מי שלא היה בתרדמת חורף כבר שם לב למצוקה שנגרמה לסופרים צעירים ולא מוכרים מחוק סטימצקי ("החוק להגנה על הסופרים והספרות", בשיחדש). הוצאות עצרו את הטיפול בספרי ביכורים ומתרכזות יותר בישן ובמוכר בגלל כל האי-וודאות שהוכנסה לתחשיבים שלהם. עדיף לאמנים שילמדו שכל התערבות כזו רק מחזקת את החזקים ומחלישה את החלשים, ושדווקא השוק החופשי הוא לטובתם. נכון שזה נשמע לא אינטואיטיבי, אבל אמן שרוצה להרוויח צריך להתגבר על התעמולה ולהבין איך הדברים עובדים.

    כל הכבוד על ההתנגדות!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s